הרעש הזה מסביב,אנשים הולכים,שבים.בתנועה..
מסביב הכל צבעים,ירוק,חום,באז' אלפי גוונים ולפעמים מסנוור.
הם צועדים,נעים.אתה לא תסתכל אבל הם רואים וגם אתה..כל הצלילים באוויר נבלעים.
אתה קיים.אני קיימת.
אתם מרגישים את זה?
את הצבע של הפרי על העץ,את הרעש ברקע,מכונות,אנשים,חפצים..אוויר קר,נשימות,תחושות,רגשות
זה קיים כמו כל דבר..ובחלק מזה אנחנו לא שולטים בעצם..זה מדהים.מה שייך לנו ומה לא.
אני מנסה להתרכז במאמר שעליי לקרוא אבל מחשבתי נודדת..רחוק,מתעסקת בגור חתולים משוטט,בצליל קל של עלי כותרת של פרח עף ברוח..
מביטה באנשים שחולפים,רגליי קפואות וראשי "בעננים".
השמש,אני כל כך אוהבת אותה.
היא נותנת חום שמעניק כח,היא מסנוורת לפעמים,מרגיעה ומאזנת אותי.
פתאום יש קיר,מחשבותיי אינן עוברות הלאה.נחסמתי.
זה לא נראה לכם שיש כמה דברים שהם נעשים לא נכון,יש פה טעויות-במעשים,מילים,מחשבות.
למה אנחנו קובעים נורמות שלפעמים אינן אפילו נראות נורמליות בכל בחינה שהיא?
*מצחיק עכשיו קיבלתי דז'ה וו על זה שאני כותבת את מה שאני כותבת כרגע חח מצחיק..
בכל מקרה באתי להגיד שמגיע לנו חופש!
מגיע לנו שמש,שמיים,אוויר! מגיע לנו להשתחרר,להתפרע,להרגיש!
אני רוצה לראות מישהו שיגיד לי שאינו חפץ בכך..
כי לשם מה אנחנו חיים?..אני יודעת שזו שאלה ענקית..ואם אפתח את זה,זה לא ייגמר חח
אבל הדברים שהעלתי הם האושר שלנו..
מגיע לנו לפתוח את הכלוב ולצאת לחופשי.
ואם תראה אותי פורשת כנף
אל תיהיה עצוב,תשמח
כי עכשיו סוף סוף ארגיש חופשי
ואקווה שיום אחד תיהיה פה לצידי...
בדרך לשם..מקווה..
;){kind=link}