העיניים נפקחות לאט,לאט
הסביבה נהיית יותר ברורה,
ופתאום עוטף אותי רעש מכל כיוון.
עומדת באמצע כמו עמוד
קר ואילם ורק מבטי מסתובב,
אבל בא לי לרוץ רחוק
לקפוץ ולראות,לנשום את הכל
ולא לשתוק..לנסות ולחיות בלי ספקות
כי הזמן הוא אוזל ומתקתק כל כך חלש
משכיח את זה שכלום לא עוצר,אפילו לא לדקההה.
אני אפתח את הידיים לצדדים חזק
ארגיש את הרוח ויהיה לי כוח לא לעצורר
כי כמה כבר נשאר?האור בסופו יכבה
ואני לא אשאר לעמוד פה יותר.
כי השניות והדקות,ואשליות ועליות
ואני לא אוותר..לא לא..
הכל עובר כל כך מהר
אז אולי אעוף לי למקום אחר.
מילים ולחישות,שטויות והבנות
הכל עובר ליד,עיניים מדברות
אבל מי כבר קורא אותן?
הכל חבוי בכל זה,
מי רואה בכלל את זה?
אין תשובה ולפעמים הכל פשוט שאלה
וכולם רוצים לדעת הכל,
אבל עזבו את השטויות אולי פשוט צריך לחיות
אז...
אני אפתח את הידיים לצדדים חזק
ארגיש את הרוח ויהיה לי כוח לא לעצורר
כי כמה כבר נשאר?האור בסופו יכבה
ואני לא אשאר לעמוד פה יותר.
כי השניות והדקות,ואשליות ועליות
ואני לא אוותר..לא לא..
הכל עובר כל כך מהר
אז אולי אעוף לי למקום אחר
;){kind=link}